כחוקר ותיק של הטרור הפסיכולגי צרכני, אני תוהה כבר מספר שנים, על ההגיון במכירות משנת יוסף, המחירים לכאורה די דומים למחירי הרשתות הגדולות, כפי שפורסם רק לאחרונה בסקר מוצרים שעורכת המדינה, מה גורם לאנשים, לרכוש את אותם המוצרים במחירים דומים, רק, בלי מזגן, בחורף ובקיץ, בגשם ובשמש, בשעות מוגבלות, עם חוסרים לעיתים, בצפיפות, עם מאמץ ללקט ולאתר את כל המצרכים שלהם, ומערכת מיושנת של החזרת כספים במידה והמוצר חסר.
מסתבר שהנהלת משנת יוסף עלתה כאן על טריק צרכני מהגאונים שהיו כאן, משהו שילמד מן הסתם בבתי הספר לבניית מרכולים, תוצאות של מחקר שנערך בשנת 2011 הראו כי הנחקרים היו מוכנים לשלם בממוצע כ־63% יותר עבור רהיטים שהרכיבו בעצמם, מאשר עבור פריטים זהים שהורכבו מראש, כלומר אנשים התאמצו ועבדו על מוצר אותו יכלו לרכוש באותו מחיר כשהוא בנוי והיו מוכנים בהחלט לשלם על זה מחיר מלא.
במחקר שקיבל את השם 'אפקט איקאה' זיהו החוקרים שככל שמישהו יתאמץ יותר ויעבוד קשה יותר על משהו, כך הוא יעריך יותר את התוצאה, בבחינת רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חברו.
אני לא שולל שמשנת יוסף עשוי להיות כלי נהדר, עבור תושבי ערים רחוקות, עבור מי שאין באזור שלו רשת זולה מספיק, עבור מי שהוא נטול רכב והמכירה קרובה לביתו, אבל משנת יוסף במהלך גאוני, יצרה מצב מענין בו דווקא בגלל ההתאמצות, דווקא בגלל הזמן שצריך להשקיע, דווקא בגלל הצורך לדחוף וללקט, נוצר משוואה של התמכרות אליה, של קושי ללכת ולרכוש במקומות אחרים.
סיכומו של דבר, משנת יוסף היא אכן אמצעי קניה נהדר, המחירים שם זולים, והם מציגים מבחר של מוצרי אלטרנטיבה לאו דווקא מהמותגים היקרים, אבל שימו לב שלא נסחפתם, שאתם לא רוכשים שם בגלל משהו פסיכולגי שהשתלט עליכם.
