**מאמר הלכתי על כשרות ושוק ההון [מניות] **
קטע ראשון מתוך הספר הניגזרים בהלכה
רכישת מניות.
הפוסקים נחלקו לגבי רכישת מניות, האם היא נחשבת כשותפות במפעל לכל דבר וענין, או שהיא רק כשותפות לענין רווחים בחברה, אך אין זו בעלות אמיתית, והנ"מ בזה היא גדולה, שכן כיום בהרבה מן החברות מתבצעים איסורים רבים, אם נאמר כי כל מי שמחזיק במניות הינו בעלים אמיתי, הרי שהוא שותף מלא בכל האיסורים הנעשים בחברה ויש לו חלק בהם, אך אם נאמר שזו שותפות לענין רווחים בלבד הרי
שאין זו בעלות אמיתית ומותר לו להיות שותף בה.
חשוב להדגיש כי שאלה זו נוגעת לכל אדם. גם אם הוא לא משקיע ישירות במניות ואין לו חשבון להשקעות, הוא משקיע בהם באמצעות קרן הפנסיה שלו או של אשתו,
קרן השתלמות, קופת חיסכון לכל ילד, וכו', וכפי שנפרט.
כל אדם עובד צריך להפריש מידי חודש בחודשו סכום מסוים, ובמקביל המעביד שלו מפריש עבורו סכום גדול יותר, הסכומים מצטברים בחשבון השייך לו אצל אחת מחברות הביטוח המנהלות את קרנות הפנסיה, והחברות המנהלות את החשבון שלו משקיעות את הכספים במניות וכדו' כדי שעם הגיעו לגיל פרישה הוא יוכל לקבל את
משכורת מחשבון זה ללא דאגה.
על עיקרון זה ישנם המפרישים סכום מסוים למה שמכונה קרנות השתלמות, ולאחר מס' שנים מושכים את ההשקעה. גם שם הכספים נסחרים בשוק ההון, ולאחר מס' שנים
בעת משיכת ההשקעה הם מקבלים את הקרן בתוספת הרווח.
ניתן ליצור גם קופה לעת פרישה, שגם היא מתנהלת באותה צורה, קופה זו מכונה קופת גמל.
מוצר נוסף שחדר לשוק בשנים האחרונות הוא קופת גמל להשקעה, גם שם אדם מפקיד כסף, החברות משקיעות את כספו, והוא יכול למשוך משם את כספו בכל זמן
שירצה, רק שבמסלול כזה הוא צריך לשלם 25% מס על הרווח.
. י
בשנים האחרונות המדינה מפקידה לכל ילד סכום של 50 ₪ מידי חודש, הכספים שם מתנהלים באותה צורה, ועם הגיעו לגיל 11 או 21 הוא יכול למשוך את הקרן
שהופקדה עבורו בתוספת הרווח.
הכספים הנמצאים בחשבונות הללו מוגדרים ככספי הלקוח לכל דבר וענין, וממילא גם מה שנרכש עבורו שייך לו, הן לפי החוק, וגם לפי דין תורה. מציאות שהצריכה מצב של פיקוח על הקרנות שכל הנכסים שהם יקנו יהיו מותרים לפי הדין, ולא יהיה בהם
חשש איסור
המכשלות הנפוצות הם רבים, אם למשל קנו בכספי החוסכים אגרות חוב ]אג"ח הינה הלוואה ברבית קצוצהA יש הלוואה ברבית בין כל החוסכים לבין החברה המנפיקה את האג"ח, וצריך לוודא שכל אג"ח הנקנה יש לו התר עיסקא ]ונכון להיום כ20% מהחברות במשק אינם עושים היתר עיסקא, והם מתנגדות לכך באופן עקרוני, חלקם מבחינה משפטית, וחלקם מסיבות אנטי דתיותA. כמו כן בכל רכישת מניות נוצרת שותפות של כל החוסכים במפעלים שבהם הם קנו מניות, ובמידה ויש פעולות אסורות במפעלים הנ"ל ]כגון חילולי שבת, או מכירת מאכלות אסורות גם בא"י, או מלאכות האסורות בשביעית, החזקת חמץ בפסח, שותפות ברשתות המוכרות בגדי פריצות, שותפות בהכשלת הרבים כגון בקניית מניות של גוגל ופייסבוק, ועוד מכשלות רבות שתקצר היריעה מלפרטםA הרי שהחוסכים שותפים בכל הפעולות האסורות הנ"ל, ומצב
זה הצריך פיקוח והכשר על קרנות הפנסיה.
על היווצרות מצב זה בשנים האחרונות, ומה השתנה משנים עברו שבהם לא היה צורך בפיקוח על מוצרים אלו, פירטנו בהרחבה בהערה
1 ע"מ להבין את הרקע אקדים בקצרה ככל הניתן את הנודע.
בשנת התשס"ה בוצעה רפורמה מקיפה באופי החיסכון בקרנות הפנסיה, ההשתלמות, ובקופות הגמל.
מראשית הקמת ההסתדרות, ובהמשך עם ביסוסה לגוף המרכזי של העובדים בימי קום המדינה, היו אנשים מפרישים סכום מסוים ממשכורתם, כדי לקבל קצבה חודשית עם הגיעם לגיל פרישה.
. יא
בימים ההם ניהול הכספים נעשה בצורה חובבנית, עם כשלים רבים, וללא פיקוח ממשלתי מתאים - כפי הנהוג היום באמצעות הרשות לניירות ערך, וגופים נוספים האחראים על החברות המנהלות את חסכונות המבוטחים - שהכספים ינוהלו בצורה הוגנת וראויה. כמו כן ההתחייבויות לקצבה בגיל זקנה ניתנו בצורה לא ריאלית כ"כ, שכן החישובים לתשלומים בגיל הפרישה הסתמכו על תוחלת חיים לא עדכנית של גיל 05 - 05 שנה, כמו"כ מתן ההתחייבות לתשלומים בגיל פרישה התבססו מתוך הסתמכות על הממשלה שתשלים את הפערים במקרי גרעונות, או לחילופין הצלחה להביא רווח גדול בשוק ההון ]ניהול כושל זה נולד ככל הנראה מתפיסת עולם
סוציאליסטית - קומוניסטית, מבית היוצר של מפא"י וההסתדרות דאז[.
במשך השנים הלכו המומחים והתריעו על כשל מהדהד וקריסה גדולה של הגופים האחראים על התשלומים של החוסכים בגיל פרישה, והממשלות - כמו ההסתדרות שהיתה אחראית על תשלומי הפנסיה - די התעלמו מהבעיה ההולכת וגדלה. לקראת שנת התש"ן ]0335 למניינם[ אירע מה שמכונה "משבר קרנות הפנסיה", כאשר הגרעונות בקרנות הפנסיה גדלו מעל למאה מיליארד ₪, מה שאילץ את הממשלה להתערב, ולמנות מס'
ועדות שיגישו המלצות לבדיקת הבטחת תשלומי הפנסיה לעובדים.
במקביל היתה בעיה נוספת עם הרגולציה על שוק ההון ויעוץ ההשקעות, כך שנוצר מצב כי הבנקים שלטו שליטה מלאה על שוק ההון והיעוץ שלהם היה יעוץ מוטה לטובת הבנקים ולרעת הלקוחות, כך שנוצר מצב של ניהול לא תקין ולא הוגן של שוק ההון, מה שיצר את מה שמכונה "משבר הבנקים" בשנת התשמ"ז ]0321 למניינם[, ומצבים אלו אילצו את הממשלה להתערב בתמונה ולהביא לניהול יותר תקין ובריא הן של שוק ההון
והן של קרנות הפנסיה.
כאמור כבר בשנת התשמ"ז מינתה הממשלה ועדה לענין, ולאחר מכן הופסקה פעילות הועדה ]עם עלות ממשלת רבין לשלטון[, אך בהמשך מינתה הממשלה ועדות נוספות לענין כאשר המפורסמת מביניהם הינה
ועדת בייסקי, אשר התוותה את עיקר המתווה המקובל כיום.
עד אז היה מקובל כי הגופים החוסכים ]כלומר הבנקים או חברות הביטוח[ היו מקבלים מהחוסכים הפרשות כספיות מידי חודש בחודשו, והם היו מתחייבים לתת להם רווח קצוב בסוף התקופה, או קצבת פרישה בעת זקנה וכדו'. אם היה רווח גדול יותר, הגופים החוסכים היו מקבלים אותו, כמו"כ גם אם היו הפסדים הגופים הנ"ל היו סופגים אותם, והחוסכים היו מקבלים את הרווח שהובטח להם, או את הקצבה שהובטחה להם בגיל
פרישה, מה שכמובן הביא לגרעונות הולכים וגדלים של הקופות המנהלות את חסכונות הציבור.
כבר בשנת התשנ"ה ]0330 למניינם[ נעשו צעדים ראשונים בתחום, כאשר לא ניתנה אפשרות להצטרף יותר לקרנות הפנסיה מסוג זה, המכונות קרנות הפנסיה הותיקות. והמצטרפים החדשים הצטרפו לקרנות פנסיה
. יב
חדשות, המכונות הקרנות החדשות. בשנת התשס"ג ]8553 למניינם[ נחסמה בפני החברים בקרנות הפנסיה הותיקות אפשרות המעבר מקרן לקרן.
למרות כל הצעדים שנעשו בענין עדיין לא נמצא פיתרון לניגוד העניינים של הגופים המנהלים את קרנות הפנסיה וההשתלמות, וכן של הגופים הפועלים בשוק ההון, לבין היעוץ שלהם למשקיעים הפרטיים, מה
ש'תקע' את התקדמות המתווה שהציעה ועדת בייסקי.
בשנת התשס"ד ]8552 למניינם[ מינה שר האוצר דאז בנימין נתניהו ועדה להשלמת התהליך הנ"ל. בראש הועדה עמד ד"ר יוסי בכר, והם המליצו על שינוי כללי במשק, וחלק מן ההמלצה היה שינוי אופי החיסכון. ובזה
היה ניתן להחיל את המתווה של ועדת בייסקי.
לפי המלצת הועדה החיסכון יעבור לבעלות החוסכים לכל דבר וענין, במידה ויהיו הפסדים, ההפסד יהיה לחוסכים, וכשיש רווח כל הרווח שייך לחוסכים, ואילו חברות הביטוח אסור להם ליטול חלק ברווח כלל ]כדי למנוע ניגוד עניינים או שיקולים לא רציונליים בבחירת ההשקעות[, והגופים המנהלים יקבלו דמי ניהול בלבד.
דמי ניהול אלו הם קבועים ואינם משתנים, והם מקבלים אותם בין אם החוסכים ירוויחו או יפסידו.
שר האוצר דאז קיבל את המלצות ועדת בכר, ובשנת התשס"ה ]8550 למניינם[ עבר חוק קופות הגמל, אשר שינה לחלוטין את מבנה קרנות הפנסיה, ההשתלמות, וקופות הגמל.
ההשלכות שהיו לכך מבחינת הלכה היו גדולות מאוד.
עד אז היה חיסכון בגדר הלוואה ברבית קצוצה בין החוסכים לבין הגוף המנהל ]הבנקים או חברות הביטוח[, והפיתרון לכך היה היתר עיסקא בין הגוף המנהל את החיסכון לבין החוסכים.
אך מהזמן שהחיסכון מוגדר בבעלות החוסכים, וכל הרווחים או ההפסדים שייכים להם, ואילו החברה המנהלת היא בגדר שליח בלבד, נמצא שכל ההשקעות גם הם בבעלות החוסכים בשווה, כך שאם קנו בכספי החוסכים אגרות חוב ]אג"ח הינה הלוואה ברבית קצוצה[ יש הלוואה ברבית בין כל החוסכים לבין החברה המנפיקה את האג"ח, וצריך לוודא שכל אג"ח הנקנה יש לו התר עיסקא ]ונכון להיום כ85% מהחברות במשק אינם עושים היתר עיסקא, והם מתנגדות לכך באופן עקרוני, חלקם מבחינה משפטית, וחלקם מסיבות אנטי דתיות[. כמו כן בכל רכישת מניות נוצרת שותפות של כל החוסכים במפעלים שבהם הם קנו מניות, ובמידה ויש פעולות אסורות במפעלים הנ"ל ]כגון חילולי שבת, או מכירת מאכלות אסורות גם בא"י, או מלאכות האסורות בשביעית, החזקת חמץ בפסח, שותפות ברשתות המוכרות בגדי פריצות, שותפות בהכשלת הרבים כגון בקניית מניות של גוגל ופייסבוק, ועוד מכשלות רבות שתקצר היריעה מלפרטם[ הרי שהחוסכים שותפים בכל הפעולות האסורות
הנ"ל, ומצב זה הצריך פיקוח והכשר על קרנות הפנסיה.
. יג
מחלוקת הפוסקים לגבי רכישת מניות.
הפוסקים נחלקו לגבי רכישת מניות האם יש בהם שותפות מוחלטת במניה או שאין כאן שותפות גמורה וזו רק שותפות לענין רווחים.
נידון זה מתחלק לשניים:
א. האם בעל השליטה במניות הוא אכן בעלים על החברה, או שכל חברה שהיא
מוגדרת כחברה בע"מ אין החברה כלל בשליטתו ובניהולו.
ב. בהנחה ובנידון הקודם נכריע שאכן בעל השליטה הוא בעלים על החברה,
האם השותפים הזוטרים הרוכשים מניות למטרת רווח בלבד, האם גם הם בעלים על החברה או לא.
נשתדל לפרט את הדברים בקצרה. הרוצה לעיין בדברים בהרחבה משרשיהם, יעויין בנספח לס' אשמרה חוקיך שהובא שם הנידון לגבי חברה בע"מ בטוט"ד, ובקובץ ישורון כרך@ במאמרו של הרב@ לגבי הנידון האם השותפים הזוטרים הם אכן מוגדרים כבעלים לגבי כל ההשלכות הכרוכות בזה. בחיבורי זה אביא רק הרקע לנידון ואת דעות הפוסקים בקצרה, מכיון שדברים אלו דשו בהם רבים, והצדדים מפורסמים,
ואין ענייני בחיבור זה להאריך בדברים המפורסמים.
חברה בע"מ.
חברה בע"מ הינה מושג די קדום, לפני כשש מאות שנה הוא החל להתפתח בארצות סקנדינביה, שם הגבילו קצת את אחריות בעל החברה וערבותו על כל העסקים הנעשים בחברה, ולא שיעבדו את כל נכסיו להתחייבויות החברה. המטרה בכך היתה כדי לגרום לאנשים להעז יותר להשקיע ולסחור מבלי לחשוש שהם ישארו ללא כתונת לעורם. עם הזמן הדבר התפשט יותר ויותר בשאר מדינות אירופה ומדינות העולם. לפני כשלוש מאות שנה נחקקו בבריטניה ובהולנד לראשונה חוקי החברות, כדי להסדיר את מעמד החברה כאחריות מוגבלת ואת הערבות שבעל החברה צריך לתת
להתחייבויות החברה.
. יד
2, לאחר זמן מסוים המפעל שקע בחובות והופעל כנגדו הליך
הוצאה לפועל. להפתעת הנושים מר סלומון טען כי הוא הנושה הראשון של החברה, ועליו ליטול ראשון את החוב שהחברה חייבת לו. הנושים זעמו על טענה זו, וטענו בבית המשפט כי החברה היא מר סלומון בעצמו, וא"א לומר שמר סלומון חייב לעצמו ולכן הוא פטור מלשלם לאחרים, כמו כן הם טענו כי הוא הגזים בהערכת שוויה של החברה, ולמעשה החברה אינה חייבת לו כלום. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת הנושים וחייב את מר סלומון, אך זה האחרון ערער על כך בערכאה עליונה יותר, ושם השופטים קיבלו את טענתו של מר סלומון, והם טענו כי אכן החברה איננה מר סלומון, ועליה להשיב את חובותיה בראש ובראשונה למר סלומון. פסק זה עורר בשעתו סערה משפטית גדולה, אולם עם השנים התקבל פירוש זה ברוב המדינות בעולם, והוא הפך לתופעה משפטית נפוצה ביותר. כאשר מסביבו תוקנו מס' תיקונים
בחוק כדי להתאים את החוק למציאות כיום בעולם.
לפי החוק, חברה בע"מ הינה ישות משפטית שאינה שייכת לאיש, גם לא לבעלי המניות, ובעלי המניות הינם רק נושים בחברה והחברה חייבת להם את הסכום שהם השקיעו בחברה. כמו כן אין להם זכות ניהול בלעדית בחברה אלא ניהול החברה מתבצע דרך דירקטוריון נבחר שהוא מקבל את ההחלטות בחברה, כמובן שבפועל בעלי המניות הם אלו שמושכים בחוטים והם ממנים את רוב הדירקטוריון, והחברה מתנהלת כרצונם פחות או יותר, עם הגבלות מסוימות. לפי החוק אין קשר בין הנכסים האחרים של בעלי המניות לבין נכסי החברה עצמה, במידה והחברה פושטת את הרגל הפרעון
יתבצע רק מנכסי החברה עצמה ולא מנכסים אחרים של בעלי המניות.
2 הליך זה כיום הינו בלתי חוקי בעליל, ומי שיחשד במהלך כזה תופעל כנגדו הלכת "הרמת מסך", שבמצב כזה
בית המשפט מורה על ביטול הערבות המוגבלת, ורואים את בעל החברה כבעלים מוחלט על החברה, וכל נכסיו אחראיים להתחייבויות של החברה.
. טו
עם השנים נוצר מצב שבעלי חברות רבים ניצלו את המורכבות המשפטית של הערבון המוגבל, וביצעו הערמות רבות והתחייבויות לא תקינות, בהסתמך על הערבון המוגבל. כדי למנוע מצב כזה, תוקן בחוק החברות התיקון המכונה "הרמת מסך", שהוא מורה במקרים בהם יש חשד כי בעל החברה מבריח נכסים שהיו אמורים להיות משועבדים לחובות החברה, בית המשפט מורה על "הרמת מסך ההתאגדות", כלומר מסירים את המסך המשפטי החוצץ בין בעל החברה לבין החברה עצמה, ורואים את בעל החברה
כאחראי ישיר לכל נכסי החברה וכל נכסיו משועבדים לקיום התחייבויות החברה.
ככל שחוק זה התקבל יותר, דנו הפוסקים האם אכן אנו מקבלים לדינא את קביעתו של החוק שהחברה איננה שייכת לבעלי המניות והיא אישיות ממונית בפני עצמה, או שאין מציאות הלכתית כזו להוציא את הנכסים מבעלותו מחד, ולהשאירם משועבדים לו מאידך, ולהחליט מה יעשה בעניינם, ולקבל את כל הרווחים מהם, ולומר שהנכס אינו בבעלותו, אלא זו בעלות לכל דבר ורק שיש לבעל החברה שעבוד נכסים מוגבל
על התחייבויות החברה, המוגבל רק לנכסים מסוימים.
בקובץ יד שאול בשם הגר"ש וינגרטן העלו את הצד שאנו מקבלים את פירושו של החוק כפשוטו, והחברה איננה בבעלות אף אדם, אלא היא ממון המתנהל מעצמו ללא בעלות, ובעלי המניות יש להם רק זכות לקבל את הרווחים מהחברה, אך אין הם מוגדרים כבעלים, והפעולות הנעשות בחברה אינם מתייחסים אליהם. התר דומה לזה הוזכר בשו"ת מהרי"א איטינגא (ח"ב סי' קכ"ד) לענין אדם המחזיק במניות של מפעל שיש בו חמץ, שאינו עובר בבל יראה, דאין הנכסים שבמפעל בבעלותו.אמנם מרבית הפוסקים נקטו שאין משמעות ממשית הלכתית להגדרת החוק, ואנו רואים את בעלי המניות כבעלים לכל דבר, וכל הפעולות הנעשות בחברות מתייחסות אליהם כפי כל בעלים על ממונו. וכל מה שנוצר בחוק הוא שעבוד נכסים מוגבל. כן נקט הגר"מ פיינשטיין באגרו"מ (יו"ד ח"ב סימן סג), והמנחת יצחק (ח"ג סי' א) הגר"י בלוי בס' ברית יהודה (פ"ב הכ"ד ובהערה שם) וכן מתבאר בד' הגרש"ז (מנח"ש סי' כח) וכן מטו
. טז
.3
חשוב להדגיש שבמידה ובעל החברה מקבל החלטות בנוגע לפעולות אסורות, אין זה פוטר אותו מאיסור, אף לדעת המתירים, שכן אי"ז משנה אם הממון בבעלותו או לא כאשר הוא דואג שיתבצע איסור, ואפשר שלא יהיה בזה משום שביתת כליו בשבת וכדו', אמנם מרבית האיסורים יתייחסו אליו, וכל הנידון הוא רק לגבי שותפות
פאסיבית, או שבעל המפעל מותיר את ההחלטות בידי הדירקטוריון.
שותפות במניות.
כפי שהצגנו כאן מקודם, רוב הפוסקים נקטו שישנה בעלות ואחריות לבעלי המניות על הנעשה בחברה.
אמנם יש לדון לגבי שותפות קטנה במניות, האם גם היא נחשבת לבעלות ושותפות גמורה, או לא.
עד לפני כ30 שנה לא היה מקובל בעולם למכור אחוזים רבים במניות, אלא בעלי החברות היו מוכרים חלק קטן מהמניות, ואת רוב המניות הם היו משאירים בבעלותם, כך שניהול החברה בפועל היה נשאר בידם, והמשקיעים הקטנים שהיו רוכשים מניות היו מתעניינים בעיקר ברווחי החברה, או רק במחיר המניה שעולה, שכן הם היו רוכשים אותה במחיר נמוך ומוכרים אותה במחיר גבוה, אך לא היה להם ענין
בפעולות שהחברה מבצעת.
והפוסקים דנו האם שותפות כזו מוגדרת כשותפות, או שאין זו שותפות כלל, אלא בעלות לענין רווחים וכדו', אך אין זו בעלות על הנכסים והפעולות האסורות
המתבצעות בהם.
3 ישנה שמועה בשם הגרח"פ שיינברג זצ"ל שהוא נקט לדינא שמקבלים את הפירוש המשפטי של החוק
לדינא לכל דבר, ואין הממון של החברה נמצא בבעלות בעלי המניות. אולם לא הצלחתי לאמת שמועה זו דיה, ועד היכן נקטי' כן לדינא.